מתוך הפן הלחימתי צמח הפן התנועתי ובמהלך השנים עבר הדגש מלחימה לתנועה. תנועות הלחימה המהירות והחדות חברו לשרשרת ארוכה של תנועות איטיות, עגולות וזורמות, המתבצעות תוך מודעות ותוך שמירה על עקרונות שונים כיציבה, שחרור, נשימה עמוקה וטבעית, השתרשות, סינכרוניזציה - תאום תנועות האיברים המשתתפים בתנועה, ריכוז - הן בתנועה החיצונית והן פנימה. התנועה בטאי-צ'י, אם כן, היא שילוב בין צורה - תנועות כמו לחימתיות - "קאטה" - ובין עקרונות.

החיבור לחימה-פילוסופיה הוליד פן נוסף: בריאות. תרגול קבוע ויומיומי של טאי-צ'י עוזר במניעת בעיות רפואיות וככזה הוא נתפש ברפואה הסינית. יישום העקרונות תוך כדי תנועה רציפה גורם לפתיחת חסימות לאורך המרידיאנים - ערוצי אנרגיה, "צ'י" - ולשמירה על מחזוריות, ובכך מבטיח פעולה תקינה של האיברים הפנימיים הקשורים למרידיאנים ושל האיברים החיצוניים כמו הגב והמפרקים. כיוון שעבודה ללא מאמץ ותשומת לב בלתי פוסקת לשחרור הגוף עומדים בבסיס הטאי-צ'י, אין בו סכנה של בלאי לגוף וכל אחד, ללא קשר לגיל או לפעילות גופנית קודמת או נוספת, יכול לתרגלו ללא חשש.

כאומנות לחימה, הטאי-צ'י נמנה על אומנויות לחימה פנימיות-רכות הקיימות לצד אומנויות לחימה חיצוניות-קשות; יחד הן נכללות תחת הכותרת: "קונג-פו".
העקרון המנחה בטאי-צ'י הוא: הרך גובר על הקשה והלחימה מדגישה שחרור מירבי וטכניקות המתבססות בעיקר על השלמת תנועת היריב ועל השימוש בכוח שהוא מפעיל - כנגדו. הכוח בו משתמשים בלחימה אינו כוח חיצוני התלוי בשרירים ובמשקל, אלא הוא כוח פנימי, הנבנה בעקיפין על-ידי התרגול התנועתי. בניית הכוח הפנימי היא פונקציה של שנות תרגול והאינטנסיביות שלו.

לטאי-צ'י שיטות רבות ושונות, אך לכולן מכנה משותף. השיטה בה עוסק אתר זה הינה שיטה משולבת מיסודם של צ'ן פאן-לינג ושל וונג שו-צ'ין, שלמדו ולימדו תחילה בסין ואחר כך בטייוואן.

טאי-צ'י אפשר ללמוד במשך שנים והבנת מהותו מתפתחת עם הזמן ואחרי שעות אימון רבות.