דאו דה ג'ינג

ה"דאו-דה-ג'ינג", או ה"לאו-צה", נחשב ליצירה הדאואיסטית החשובה ביותר ומיוחס ללאו-צה, שחי במאה החמישית לפה"ס. הוא כולל 81 פרקים, הנחלקים ל: dao jing - ובו 37 הפרקים הראשונים העוסקים ב"דאו", או "הדרך"; de jing - שאר הפרקים, העוסקים ב"דה", או "המעלה". זהו אוסף מימרות/משלים, שסדר הופעתם בו הינו אקראי. למרות ייחוס הקובץ ללאו-צה, הוא מורכב ממקבץ של חומרים שככל הנראה הועברו מפה לאוזן, או ממספר אוספים כתובים קטנים יותר.
להלן מספר פרקים.

1 , 2, 7 ,14, 22 ,24 ,25 ,36 ,40 ,47 ,56 ,64 ,76 ,78

הדאו שניתן לבטאו
אינו הדאו הנצחי.
השם שניתן לכנותו
אינו השם הנצחי.
"אי-קיום" אני מכנה את ראשית השמיים והארץ.
"קיום" אני מכנה את אם כל הדברים.
על-כן הכיוון לעבר אי-קיום
מוביל לראיית המהות הנסתרת,
הכיוון לעבר קיום
לראיית המיגבלות המרחביות.
שניהם הינם אחד במקורם
ושונים רק בשמם.
באיחודם הם נקראים הסוד.
הסוד היותר עמוק של הסוד
הינו השער דרכו עולים הנפלאות כולם.

2.

אם כולם עלי אדמות מכירים ביופי כיופי
אזי כבר שם נמצא הכעור.
אם כולם מכירים בטוב כטוב
אזי כבר שם נמצא הרוע.
כבד וקל משלימים האחד את השני.
ארוך וקצר מעצבים אחד את השני.
גבוה ועמוק מחליפים אחד את השני.
לפני ואחרי הולכים האחד אחר השני.
כך הוא גם החכם.
משכנו באי-העשייה.
תורתו ללא דיבור.
כל הדברים צצים
והוא אינו חוסך עצמו מהם.
הוא יוצר אך אינו בעליו של דבר.
הוא מועיל ואינו מחזיק בדבר.
עם הגשמת הדברים
אין הוא נקשר אליהם.
וכיוון שאין הוא נקשר
אין הוא ננטש.

7. השמיים הינם נצחיים והארץ תמיד קיימת. הם קיימים תמיד ונצחיים כי אין הם חיים בשביל עצמם. על-כן הם יכולים לחיות לעד. כך הוא החכם: אינו מתייחס לעצמו, ועצמיותו גדלה. הוא נותן עצמו, ועצמיותו נשמרת. האם אין זה כך: כיוון שאין הוא רוצה דבר לעצמו, עצמיותו הגיעה לשלמות?

14.

מחפשים אותו ואין רואים אותו:
שמו הוא "זרע".
מקשיבים לו ואין שומעים אותו:
שמו הוא "דק".
שולחים אליו יד אך אין חשים בו:
שמו הוא "קטן".
שלושה אלה לא ניתן להפרידם,
על-כן, בהתבוללם הם יוצרים את האחד.
שיא גובהו אינו אור,
שיא עומקו אינו חושך.
בהינבעו ללא הפסק,
אי אפשר לכנותו בשם.
הוא חוזר שוב לאי-קיום.
נקרא לכך הצורה חסרת-הצורה,
הדמות נטולת הגוף.
נקרא לכך הכאוטי האפל.
כשהולכים לקראתו אין רואים את פניו;
כשהולכים אחריו אין רואים את גבו.
אם נצמדים היטב לדאו הקדמון
כדי למשול בקיום של ההווה
ניתן לדעת את ראשית העבר.
משמע הדבר: החוט המתמשך והולך של דאו.

22.

מה שהינו חצי יהפוך לשלם.
מה שהינו עקום יהפוך לישר.
מה שהינו ריק יהפוך למלא.
מה שהינו ישן יהפוך לחדש.
מי שיש לו מעט - יקבל.
מי שיש לו הרבה, ממנו יילקח.

כך הוא החכם:
הוא חובק את האחד
ומציב דוגמה לעולם.
אין ברצונו לנצוץ,
ועל-כן יואר.
אין ברצונו לבלוט
ועל-כן יזהר.
אין נפשו לתהילה,
על-כן יגשים.
אין הוא מחפש מצויינות,
על-כן יתעלה.
כיוון שזה שאינו מסתכסך
אין אחד בעולם שיכול עמו לריב.
אשר אמרו הקדמונים: "מה שהינו חצי יהפוך למלא"
אין הוא לאמיתו משפט ריק.
כל השלמות האמיתית טמונה בו.

24. העומד על קצות אצבעותיו אינו עומד איתן. העומד כשרגליו פשוקות לרווחה לא יתקדם. הרוצה לזרוח לא יואר. הרוצה להיות מישהו לא יזהר. המהלל עצמו לא יראה ברכה במעשיו. המבליט עצמו לא יתעלה. לגבי הדאו הוא כשאריות מזון וכל היצורים יתעבוהו. על כן: מי שיש בו דאו אין חלקו עם אלה.

25.

ישנו דבר אחד שהינו תמיד שלם.
לפני היות השמיים והארץ, הוא כבר שם:
כה שוקט, כה בודד.
בדד הוא עומד ואינו משתנה.
הוא סובב במעגל ואינו מסכן עצמו.
אפשר לכנותו "אמו של העולם".
איני יודע את שמו.
אני קורא לו דאו.
בלית ברירה אני נאלץ לכנותו "גדול".
גדול משמע שהוא "תמיד בתנועה".
"תמיד בתנועה" משמע שהוא "רחוק".
"רחוק" משמע שהוא "חוזר".
כך, דאו הוא גדול, שמיים הינם גדולים, ארץ היא גדולה,
גם אדם הוא גדול.
בחלל קיימים ארבעת הגדולים,
ואדם הינו אחד מהם.
האדם מתאים עצמו לארץ
הארץ מתאימה עצמה לשמיים.
השמיים מתאימים עצמם לדאו.
הדאו מתאים עצמו לעצמו.

36.

מה שברצונך לכווץ
עליך קודם להרחיב.
מה שברצונך להחליש
עליך קודם לחזק.
מה שברצונך להרוס
עליך קודם לאפשר צמיחתו.
ממי שברצונך לקחת
לו עליך קודם לתת באמת.
זה נקרא הארה דקה.
הרך גובר על הקשה.
החלש גובר על החזק.
כפי שאת הדג אין להוציא מן המעמקים
כך לעם אין להראות
את כלי המלחמה.

40. חזרה היא תנועת הדאו. רכות היא פועלו של הדאו. כל הדברים נולדים מן הקיום. הקיום נולד מן האי-קיום.

47.

ללא שיוצאים החוצה
יודעים את העולם.
ללא שמסתכלים מבעד לחלון
רואים את הדאו השמיימי.
ככל שהולכים הלאה
כך הולך ופוחת הידע.

על-כן, החכם אינו צריך ללכת
ועם זאת הוא יודע הכל.
הוא אינו צריך להסתכל
ועם זאת הוא רואה.
אין עליו לעשות דבר
ועם זאת הוא מגיע לשלמות.

56. זה שיודע אינו מדבר. זה המדבר אינו יודע. יש לסגור את הפה ולחסום את השערים, להקהות את החדות, לרופף הקשרים, לעמעם האור, להתמזג עם היומיומי. משמע הדבר חיבור נסתר עם הדאו. אשר יש לו זאת אינו מושפע מחבר או אויב, מרווח או הפסד, מכבוד או מאי-כבוד. על-כן הינו הנעלה ביותר עלי אדמות.

64.

מה שעדיין ברגיעה קל לאחזו.
מה שעדיין לא צץ קל לתכננו.
מה שעדיין שביר קל לשברו.
מה שעדיין קטן קל לפזרו.
יש לעבוד על מה שעדיין אינו בנמצא.
יש לסדר מה שעדיין לא התערבב.
גזע עץ שאין לאמוד את עוביו
צומח מתוך עשב דק כשערה.
מגדל בגובה תשע קומות
נבנה מערמת חול קטנה.
מסע בן אלף מילים
מתחיל עם צעד אחד.
מי שפועל מקלקל.
מי שמחזיק מאבד.

כך הוא גם החכם:
אין הוא פועל ועל-כן אינו מקלקל דבר.
אין הוא מחזיק דבר ועל כן אינו מאבדו.
אנשים עסוקים בענייניהם,
וכמעט עם סיומם
הם מקלקלים אותם.
שים לב לסוף באותה מידה כמו להתחלה:
אזי דבר לא יתקלקל.

כך הוא גם החכם:
הוא שואף לאי-שאיפה.
אין רצונו דברים הקשים להשגה.
הוא לומד אי-למידה.
הוא פונה חזרה אל מה שהרוב חולף על פניו.
על כן הוא מקדם את המהלך הטבעי של הדברים
ואינו מתיימר לפעול.

76. אדם, בתחילת ימיו, הינו רך וחלש. במותו הוא קשה וחזק. צמחים, בתחילת ימיהם, הינם רכים ועדינים. עם מותם הם יבשים וצפודים. על-כן: הקשה והחזק חוברים למוות הרך והחלש חוברים לחיים. לכן: עם כלי-נשק חזקים אין מנצחים. בהיות העצים חזקים הם נחטבים. החזק, הגדול, הינם בתחתית. הרך, החלש, הינם למעלה.

78. אין בעולם כולו רך וחלש מהמים עם זאת, דבר לא משתווה אליהם בפועלם על הקשה. זאת לא ניתן לשנות. הכל על פני האדמה יודעים כי החלש גובר על החזק וכי הרך גובר על הקשה - אך אין אחד שמסוגל לפעול בהתאם. כאלה הם דברי החכם: "הלוקח על עצמו את אשפת הממלכה, הופך לשליטה. הלוקח על עצמו את צרותיה של הממלכה, הוא הינו מלך העולם." האמת נראית כסותרת.