ההיבט הבריאותי של טאי-צ'י

---

הגישות הסינית והמערבית לגבי הדרכים להשגת בריאות טובה שונות מאוד, ועם זאת רפואה הנסמכת על חכמה עתיקת יומין כמו זו הסינית מקבלת חיזוק ואישוש מצד המחקר המערבי של היום.

הואנג-טי, הקיסר הצהוב המיתולוגי, שחי בסביבות 2700 לפנה"ס, תירגל טאו-יין - Tao Yin - כדי לשמור על בריאותו. התרגול כלל שימוש בתנועות ובנשימה כדי לאפשר סירקולציה טובה יותר של הדם והזנה טובה יותר של תאי הגוף. פעולות אלה עולות בקנה אחד עם מה שהרפואה המערבית תופסת כשמירה על בריאות טובה.

במסורת הסינית קיימות שיטות רבות לריפוי עצמי, של הגוף וכן של הנפש, הנכללות תחת הכותרת "צ'י קונג". טאי-צ'י הינו אחת משיטות אלו ומהווה מרכיב ברפואה הסינית הן במניעת מחלות והן כמכשיר רב עוצמה בריפוין. לתרגול טאי-צ'י יתרונות בריאותיים הן מנקודת המבט הסינית, והן מנקודת המבט המערבית.

נקודת המבט הסינית

בבסיס הרפואה הסינית נמצאים כמה מושגי יסוד שאינם מוכרים ברפואה המערבית. המושג המרכזי הוא ה"צ'י", או אנרגיה שנמצאת בגוף כמו גם בקוסמוס כולו ומניעה את כל הפעולות בו, החיצוניות והפנימיות. המקור הפנימי לצ'י הוא ה"ג'ינג", המבטא את החומר או את התמצית השוכנת בכליות, ואילו הצ'י מהווה מקור ל"שן" - הנפש, הנשמה - השוכן בכבד. יחד הם מהווים את "שלושת האוצרות".

מושג נוסף הוא ה"מרידיאנים" - רשת מסועפת בלתי נראית לעין של ערוצי אנרגיה, החוצים את הגוף לאורך ולרוחב ואשר בהם זורם הצ'י. תעלות הצ'י עוברות דרך איברי הגוף השונים, הפנימיים והחיצוניים, ויוצרות בינהם חיבור וקשרי גומלין. קשרי גומלין אלה קיימים בין איברים הרחוקים אחד מן השני הן מבחינת מיקומם בגוף והן מבחינת התיפקוד שלהם, והנחת היסוד של הרפואה הסינית היא שקיימת השפעה הדדית בינהם. למשל, לכבד השפעה על העיניים ועל מערכת הגידים, לכליות השפעה על המוח ועל מערכת העצבים, הטחול והלבלב משפיעים על הרחם ואילו הריאות משפיעות על העור. בגוף 14 מרידיאנים, 12 מרידיאנים עיקריים העוברים בגפיים, בגוף ובראש ואשר מהם מסתעפים מרידיאנים משניים, ושני מרידיאנים נוספים החוצים את הגוף לאורכו באמצעיתו ונקראים Ren ו Du. ברפואה הסינית נחלקים איברי הגוף בשני אופנים: 1. חלוקה לאיברי ין ולאיברי ינג, כשעל איברי הין הפנימיים נמנים: הריאות, מעטפת הלב והלב, הטחול, הכבד, הכליות; ועל איברי הינג הפנימיים נמנים: המעי הגס, המעי הדק, הקיבה, כיס המרה, שלפוחית השתן ושלושת המחממים. כל אחד מאיברי הגוף הפנימיים, הן איברי הין והן איברי הינג, מייצר, מאחסן ומזרים צ'י, דם ונוזלי הגוף. 2. חלוקה על-פי מושג נוסף - "חמשת האלמנטים": אש, עץ, אדמה, מים ומתכת. הריאות, הכבד והכליות הם שלושת האיברים הפנימיים המושפעים ביותר מתרגול טאי-צ'י.

הטאואיסטים בסין האמינו, שהפרעה בזרימה החופשית של האנרגיה בגוף הינה סיבת המחלות וההזדקנות, וכי כדי שגוף האדם יתפקד בצורה טובה, יש צורך ליצור איזון בין היין והיאנג ולאפשר זרימת צ'י חופשית בו. חוסר או עודף בצ'י באיבר מסויים עלול לגרום למחלה או להפרעה תיפקודית כלשהי. הרפואה הסינית מתמקדת בזיהוי סיבת ההפרעה, או החסימה האנרגטית הגורמת לסטגנציה, איתורה בגוף ושחרורה. זאת היא עושה באמצעות דיקור בנקודות האנרגיה שעל המרידיאנים, עיסוי, צמחי מרפא ומוקסה.

דרך נוספת להתגבר על הסטגנציה היא באמצעות תרגול טאי-צ'י, שבו בא לידי ביטוי רעיון הריפוי העצמי ללא תלות ברופא. התנועות והתנוחות בטאי-צ'י בנויות כך, שהצ'י זורם במרידיאנים בכיוון הפיזיולוגי הנכון, תוך איזון בין הין לינג. זרימת אנרגיה נכונה ולא מופרעת נוצרת על-ידי רצף של תנועות החוברות לתנועה אחת ממושכת ומעוגלת, שמתבצעת בקצב קבוע וללא הפסקה. החילופין בין הין והינג נעשים, בין השאר, באמצעות שינויי גובה - למעלה מקביל לינג ולמטה מקביל לין; העברות משקל - קדימה מקביל לינג ואחורה מקביל לין; תנועות פתיחה וסגירה - החוצה הוא המקבילה של ינג ופנימה המקבילה של ין; סיבובי זרוע וכף יד - גב היד והזרוע הם ינג ופנים היד והזרוע הם ין; שמירה על נשימה רצופה ועמוקה - שאיפה מקבילה לינג ונשיפה מקבילה לין.

בנוסף, קיים קשר בין הטאי-צ'י לבין הרפואה הסינית דרך "חמשת האלמנטים", או חמשת התהליכים או האיכויות שעומדות בבסיס כל התופעות המחזוריות בטבע ובחיי האדם. כאמור, איברי הגוף נחלקים על-פי שיוכם לאלמנטים הנ"ל, וכך אף התופעות, הן הפיזיות והן הנפשיות, והכל קשורים בינהם בקשרי גומלין. כל תנועה בטאי-צ'י שייכת אף היא לאחד מאלמנטים אלה, כך שכל אחת מן התנועות קשורה לאיבר זה או אחר בגוף ולתופעה פיזית ונפשית זו או אחרת ומשפיעה עליהם.

נקודת המבט המערבית

מחקרים מדעיים הראו שלטאי-צ'י השפעה חיובית על הבריאות, בעיקר בבעיות כמו דלקות פרקים, מחלות לב, סוכרת, מחלות נשימתיות, דכאון או לחץ נפשי. בנוסף, תרגול טאי-צ'י משפיע לטובה בבעיות של קואורדינציה, שיווי משקל ויציבה, דחיסות העצם, מונע נפילות ובונה חסינות למחלות. למרות שטאי-צ'י לומדים במשך שנים רבות, השיפורים הגופניים יכולים להתרחש כבר בחודשים הראשונים, כפי שמראה המחקר, כך שניתן לצפות לשיפור איכות החיים בזמן קצר.

פעילות גופנית קבועה נדרשת, בין השאר, כדי לאפשר לשלד להתחדש כל הזמן ולבנות עצמות חזקות וגם כדי לבנות מערכת חיסונית חזקה. בנושא הזה לא מספיק לעסוק בפעילות גופנית בתקופה מסויימת, אלא צריך להמשיך ולעסוק בה בקביעות, כיוון ש"מה שלא משתמשים בו, מאבדים אותו". בטאי-צ'י אין שחיקה של הגוף - ככל שעושים יותר, גם כאשר מתקדמים בסולם הגיל, כך משתפרים.

על-פי הרשויות הרפואיות במערב, תרגילים המיועדים לשפר בריאות צריכים להכיל שלושה מרכיבים: סיבולת לב-ריאות; חיזוק שרירים; גמישות. בסיבולת לב-ריאות הכוונה ליכולת טובה יותר לספק דם וחמצן החיוניים לתחזוק הגוף ולריפוי מחלות. בחיזוק שרירים המטרה היא לשמור על מפרקים יציבים ומוגנים, ובגמישות הכוונה לשפר את טווח התנועה ובכך את התיפקוד.

• גב, יציבה נכונה, קואורדינציה, שיווי משקל - לעוללים גב ישר ויציבה זקופה, נטולת מאמץ וטבעית. עם הזמן, כתוצאה מהרגלים רעים, נוצרים עיוותים וחסימות לאורך עמוד השדרה. תרגול טאי-צ'י תוך יישום העקרונות הנכונים ולאורך זמן פוטר מאחת הבעיות המציקות ביותר בעידן המודרני - בעיית כאבי גב, ובייחוד גב תחתון, שרוב האנשים מכיר אותה מקרוב. כאשר הגב ישר ומוארך והאגן משוחרר כלפי פנים, הקשת הטבעית של חוט השדרה, שעם השנים הולכת ומתקערת בצורה מוגזמת, מתמתנת. החוליות מתרווחות ומאפשרות יותר מקום ופחות לחץ של חוליה אחת על השנייה ועל העצבים שיוצאים מחוט השדרה.
  מחקר שנערך על-ידי "המכון הלאומי להזדקנות" בארה"ב ואשר פורסם בשנת 1995 ב-Journal of American Medical Association, מצביע על הטאי-צ'י כעל הפעילות הפיזית היחידה שהוכחה כמשפרת שיווי משקל, מונעת נפילות אצל מתאמנים קשישים - שהיא אחת מסיבות המוות הנפוצות בגיל הזהב, ומפחיתה בכ 50% נזק כתוצאה מנפילות אשר התרחשו. עקרונות היציבה התקינה והשחרור מונעים מהגוף מאמץ מיותר - כאשר הגוף ישר וארוך, הראש תלוי על חוט דמיוני היורד מלמעלה ואינו מאפשר התמוטטות הגוף כלפי מטה, ומהצוואר ומטה נותנים לכובד הגוף לשקוע כאשר את מירב המאמץ נוטלים על עצמם שרירי הירך החזקים, במצב כזה כל איבר מונח נכון על האיבר שמתחתיו ובכך נמנע אימוץ מיותר של שרירים ונוצרת הפחתה בשחיקת שרירי המפרקים. העקרון בטאי-צ'י לפיו עלינו להיות כאן ועכשיו עם התנועה, להתרכז בה ובעקרונות הקשורים אליה ולנסות לא לחשוב קדימה ואחורה, כל זה מונע הסחת דעת, שעלולה לגרום לנפילה. כיוון שטאי-צ'י משתמש בתנועת הגוף כולו ולא בתרגילים של שרירים בודדים, ישנה העברה טובה יותר של התרגול אל חיי היומיום המתבטאת בשיווי משקל ובקואורדינציה טובים יותר. השרירים עובדים ביחד ומסתמכים אחד על השני כדי לאפשר יציבות רבה יותר וסיבולת בתיפקודים הימיומיים.

• דלקת פרקים - מפרקי הגוף הם לעתים קרובות הראשונים שמועדים לפורענויות של כאבים, ולכן יש חשיבות רבה לשמור עליהם בכל גיל. על-ידי חיזוק השרירים המקיפים את המפרק החולה ושיפור הגמישות, ניתן באמצעות תרגול טאי-צ'י להעלות את טווח התנועה ללא גרימת כאב. בנוסף, בתרגול טאי-צ'י מקפידים כל הזמן שכל מפרקי הגוף יהיו משוחררים ופתוחים, מה שמאפשר סירקולצייה מוגברת של דם אליהם והחוצה מהם. כמו-כן מקפידים לא ליצור לחץ על המפרקים עליהם נשען הגוף, כמו הברכיים. אין התרגול מרפא הרס עצמות או סחוס הגורם לדלקת הפרקים, אלא הוא מקל על חומרת הדלקת ועל הכאב, ואם מתחילים לתרגל מוקדם מספיק הוא ימנע או יאט את התפתחות המחלה.

• נשימה, דם - יציבה תקינה ומשוחררת מאפשרת נשימה עמוקה והכנסת יותר חמצן לריאות, על-ידי הרחבת חלל הריאות עם הורדת הסרעפת למטה. אספקת הדם וההזנה מהדם ומהרקמות משתפרת, הלב שואב יותר דם עם כל פעימה ובכך משפר את הסירקולציה ואת קצב חילוף החומרים בתאים, גדלה היכולת של המערכת הלימפתית, האחראית על טיהור הדם, לסלק תוצרי לוואי מטבוליים ולהעביר תאים חיסוניים, ובכך לשפר את תיפקוד המערכת החיסונית.
  לחץ דם גבוה - מחקר שבוצע במרכז הרפואי ג'ון הופקינס בארה"ב בשנת 1998 בקשישים שאינם פעילים פיזית הראה שטאי-צ'י מוריד לחץ דם כמעט במידה שעושה זאת תרגול אירובי מתון.

• האפקט על המוח - תאי המוח שאינם מופעלים לאורך תקופה ארוכה נעשים יעילים פחות בהעברת מסרים, בעוד שתאים שמופעלים באופן קבוע ורציף הופכים ליעילים ביותר ויש צורך במאמץ קטן בלבד כדי לגרות אותם. מחקר נאורולוגי שנערך לא מכבר מצא, שתרגול טאי-צ'י מעורר את המוח לעבוד בצורה יעילה יותר. זוהי תוצאה שבחלקה קשורה לעובדה שהמוח מקבל דם מחומצן יותר בעקבות שיפור טכניקות הנשימה, ובחלקה משום שהאפקט המדיטטיבי והשליו של טאי-צ'י משנה את תדירות המוח מבטא - גלי ערות אקטיביים נורמליים, לאלפא - גלים רספטיביים, שבין שינה לעירות, הקשורים ליכולת משופרת ללמוד ולזכור. כיוון שבתרגול טאי-צ'י ישנן דרישות גבוהות של ריכוז מנטלי, זיכרון של תנועות וקואורדינציה של הגוף כולו, כל עוד ממשיכים בתרגול הדבר עוזר לפעילות עירנית של המוח. אם מפסיקים לתרגל, לאחר מספר שבועות יתחיל המוח לשקוע שוב.

• האספקט הנפשי - טאי-צ'י מהווה אחד התירגולים החזקים ביותר המשלבים גוף עם נפש, ועוזר בהתמודדות עם לחץ החיים בהדגישו רגיעה ואחדות עם הטבע. כיוון שטאי-צ'י מבוצע באטיות תוך הדגשה על שחרור נעשית מערכת העצבים רגועה יותר, ומכאן תחושת השלווה והבריאות הפיזית, הרגשית והרוחנית של מתרגלים. מחקר שנעשה הראה שטאי-צ'י, בזכות האספקט המרגיע, המדיטטיבי שלו, יעיל כמו מדיטציה וכמו הליכה בהורדת כמות הורמוני הלחץ בגוף ובשחרור אנדורפינים, חומרי "התחושה הטובה", אשר עוזרים בהקלה מלחץ ומדכאון ובהעלאת הערכה עצמית ובטחון עצמי.

למרות שיש כבר כמה עשרות מחקרים שפורסמו בנושא הטאי-צ'י וסגולותיו הרפואיות, רוב המחקרים בשנים האחרונות מתרכזים בגיל הזהב. טאי-צ'י אכן התגלה כפעילות מצויינת לגיל זה, וכאמור למעלה השיפור במצב הגופני מתרחש כבר בשלבים הראשונים. אבל השיפורים המשמעותיים בבריאות וביכולת הגופנית הינם בעיקר תוצאה של השקעה לאורך זמן. העבודה בה משולבים עקרונות גופניים הינה תהליך שהפנמתו לוקחת זמן, ותרגול נכון של טאי-צ'י אינו קורה מהיום למחר, אלא לאחר אימון יומיומי לאורך שנים. עם הזמן ההבנה עולה ועימה הרווחים שמפיקים מן התרגול. כאלטרנטיבה לפעילויות פיזיות בהן מאמצים מפרקים ושרירים, מתאים הטאי-צ'י מחד לאתלטים ומאידך לקשישים עם בעיות פרקים, כיוון שאלה גם אלה יכולים ללמוד דרך תרגולו את מגבלותיהם וכיצד להמנע מהרגלי תנועה או יציבה שאחראים לכאבים.